לאורך כל הליך הגירושים אני מנסה לקדם את הדברים בדרכי הפונות לשלום ולפשרות, אך נתקלת באוזניים ערלות ומתאכזבת כל פעם מחדש. האנשים הקרובים לי, שרואים את האכזבה, מנסים להסביר לי משהו בסיסי שקשה לי לקבל: "מה את לא מבינה? הרכבת כבר מזמן עזבה את התחנה ואת נשארת באותו המקום. את חייבת להמשיך ולהתקדם." אז החלטתי ליצור על זה מיצג ולומר שחייבים להמשיך להתקדם, אי אפשר לעצור במקום, אי אפשר יותר להמתין. צריך תמיד להתקדם, גם אם לאט, גם אם לפעמים יש עצירות או שני צעדים לאחור. לא לאבד תקווה ולהמשיך קדימה. הבלונים האדומים מסמלים את הרצון לעוף, לשחרר. באופן סימבולי, מישהו לקח לי את הבלונים מהיד והשליך אותם למדורה, והם כמובן התפוצצו. זה סימל לי שצריך ללמוד לעוף כדי לא להתפוצץ. נשים רבות בסטרס בהליכים אלו חולות במחלות אוטואימוניות, וזה היה בשבילי סימן שתמיד צריך לשמור על הבריאות, גם כשקשה. תדעי איך להוציא את הדברים החוצה ולתת להם דרור.